איך להצטיין בלימוד תוכן מקוון?

הוראה מקוונת, למידה מקוונת ועוד שלל היבטים שהיו פעם פרונטליים והיום – מקוונים. אין ארגון שלא היה חלק מהמהפכה המקוונת הזו שקורמת עור וגידים אל מול עינינו, אין מערכת שלא הושפעה והייתה צריכה להשתנות במידה כזו או אחרת. באופן חוצה מגזרים וכוונות התעורר פולמוס מרתק על איך נכון להוציא את תהליכי השינוי האלו לפועל, אז אין זה מפתיע שגם מוסד מוביל כמו בית הספר לחינוך בהרווארד פרסם מאמרי דעה, מחקרים וכתבות על הנושא. נתקלתי לראשונה בתוכן המצוין שמייצר בית הספר לחינוך של הרווארד לפניי מספר שנים, אך לטור הדעה הספציפי שאסקור ואתייחס היום נחשפתי דווקא בעקבות ריאיון שהתפרסם בדה-מרקר.

בפוסט הנוכחי אני מנתחת ומתייחסת לנקודות העיקריות שהועלו בטור הדעה המרתק של אמילי בורדו,

חוקרת מבית הספר לחינוך בהרווארד. אמנם ההתייחסות היא סביב הוראה מקוונת, אבל העקרונות הללו נכונים בכל סיטואציה בה צריך לפרק ולהרכיב מחדש דבר מה שהתרגלנו לעשות בצורה מסויימת.

פעם פנים מול פנים, היום אונליין

לתת למהות להוביל את בניית השיעור

על מנת לבנות שיעור מקוון היטב, יש לתת את הדעת לארבעה היבטים: ידע מקצועי (מה התוכן שאני רוצה שיעבור) ידע פדגוגי (השיטות, התיאוריות והגישות להעברת התוכן), מודעות תרבותית (מה הוא ההקשר המסוים של קהל היעד שלי) ומודעות עצמית. השילוב של ארבעת ההיבטים הללו בבניית שיעור, לצד רפלקציה מתמשכת על הבחירות שלנו, ישפיעו על ההחלטות שנקבל בעת בנייה או העברה של כל תוכן, ובוודאי תוכן מקוון.

סעיף זה מתמקד במהות, ב-"מה". כאשת חינוך, אני מכירה היטב את הנקודה הזו של ההצפה – הרבה דרישות, הרבה בעיות, הרבה דברים לקחת בחשבון. לפעמים כל מה שבא לנו זה פשוט לקחת מצגת מוכנה ממישהי אחרת בצוות ולקוות שהיא תעביר לנו את השיעור כמו שצריך. אבל האמת היא, שזה אף פעם לא באמת עובד ככה, כאשר אנחנו עוסקים/ות בחינוך של אחרים ורוצות/ים להצטיין בכך, אי אפשר לקפוץ לשלב "האיך" ולדלג על שלב "המה". כמו בכל דבר בחיים, אם נגדיר היטב את מה שנרצה שיקרה בשיעור שלנו, נצליח לפתח את עצמנו ואת התלמידים שלנו באופן מיטבי. הזכרתי הרבה מההיבטים האלו בפוסט על מודל TPACK, מוזמנים ומוזמנות.

איך טכנולוגיה משפיעה על ההחלטות שלנו?

השימוש בטכנולוגיה (גם אם מיטבי) ללא התייחסות לארבעת ההיבטים האלו הוא על משקל של "לשים גז על ניוטרל", מכוון שטכנולוגיה היא הכלי שקושר יחד את ארבעת ההיבטים שהגדרנו קודם, וכלי שהמטרה שלו לא מוגדרת סופו להיות לא רלוונטי. במאמר, בורדו נותנת דוגמא מצוינת לכך: ניקח לדוגמא לוח מחיק לבן שקיים בכל כיתה. הלוח הזה הוא פיסה של טכנולוגיה שאנשי חינוך יודעים ויודעות איך להשתמש בה, אבל הוא נהיה כלי עוצמתי ורלוונטי רק כשמורים יוצקים לתוכו משמעות שקושרת בין מה שהם כותבים עליו, האופן שבו הם עושים את זה, עם היכרות עם הכיתה הרלוונטית והיכרות עם עצמם ועם היכולות שלהם. הדבר הזה נכון גם לגביי המרחב הווירטואלי.

גישה חדשה: ליצור קהילה כיתתית וירטואלית

קירבה ונוכחות פיזית של המורה בכיתה יוצרות קשר בלתי אמצעי של המורה עם הכיתה, ודרך הקשר הזה המורה רוכש את האמון הדרוש כל כך ללמידה מיטבית. לפעמים אפשר ממש להרגיש את הקשר הזה באופן פיזי, לדוגמא כשאנחנו נכנסים אחרי מורה אחר לכיתה שהוא לימד בה והכניסה שלנו משנה לגמרי את כל האווירה בכיתה. הכיתה היא קהילה שפועלת יחד, ונוצרת הרבה פעמים סביב המורה. בלמידה פיזית רגילה, מורים משתמשים באופן לא מודע ביכולת הזו שלהם כדי לייצר שגרות למידה שרותמות את התלמידים להעברה מיטבית של התוכן הרצוי ובמקביל מייצרות קהילה כיתתית לומדת. הרגשת הקהילתיות הזו חשובה במיוחד, כי יש לה את היכולת לחזק את החברים וחברות בה, היא מאפשרת לנו להרגיש משמעותיות וכשנעשית בצורה מיטבית היא ממדלת לתלמידים שלנו איך נכון לקיים אינטראקציה בריאה עם הסובבות והסובבים אותנו. בלמידה מקוונת, ההיבט הזה של הקשר הבלתי אמצעי הוא נקודה כואבת במיוחד. קשה מאד לתרגם את הנוכחות, הכריזמה והאינטואיציה "המורית" הזו דרך מסך, דבר המצריך מאיתנו לחשוב על השיטות האינטואיטיביות שבהן אנו רותמים את התלמידים לעבודה, ולתרגם אותן לשיעור המקוון. ליצור קהילה כיתתית מקוונת שכזו. מספר דוגמאות לכך:

• לפרגן לתלמידים ולהעמיק קשרים בין התלמידים ובין החברים שלהם גם מחוץ למסגרת השיעור (באופן פיזי או מקוון – למשל דרך נתינת משוב על משימה משותפת יחד, או לעודד למידת עמיתים/צוותים)

• להשאיר "זמן מינגילינג" בו התלמידים יכולים לשוחח באופן בלתי אמצעי – למשל, לתת זמן בתחילת השיעור לדבר על נושא אקטואלי או לבקש מהם להכין כוס תה/קפה ולפתוח את ה-10 הדקות הראשונות לשיח חופשי. אפשר גם לעשות את זה ממוסגר יותר- למשל לשאול שאלה כלשהי ולחלק אותם לחדרים מופרדים בפלטפורמת זום כדי שידונו על התשובות השונות שלהם לשאלה שנשאלה.

• לבקש מהתלמידים לשתף/לחלוק משהו שקשור לעצמם ולסביבה הפיזית שלהם בפורום כיתתי – למשל, לבקש מהתלמידים להראות משהו אחד מהבית שלהם שמזכיר או מתקשר להם למה שלמדו בשיעור הקודם (אגב, פעם עשיתי את זה עם התלמידים שלי, זו פעילות יצירתית, מפעילה ומצחיקה)

• לקיים שיחות אישיות עם תלמידים. להמלצה על איך לעשות זאת באופן מקוון מוזמנים ומוזמנות להציץ בפוסט שהקדשתי בדיוק לזה.

• תרגמו תמיכה שהייתם נותנים לתלמידים באופן פרונטלי, גם באופן מקוון, למשל – חגיגות יום הולדת כיתתיות בזום (נסו פעם לשיר עם אנשים אחרים "יום הולדת שמח" בזום, מבטיחה לכם יומיים של צחוק) או מכתבי פירגון וירטואליים (שעליהם עוד ארחיב בפוסט נפרד) כיתתיים.

גישה חדשה: לתפוס את זמן הלמידה אחרת

אחד מהיתרונות הבולטים של הלמידה המקוונת היא שבירת הקירות של השיעור הקלאסי. פתאום מה הוא שיעור ומה פרק הזמן המוקדש ללמידה משתנה ומתגמש. זה יתרון ענק, בעיקר כי הגמישות היחסית הזו מהווה פלטפורמה לפיתוח מיומנויות של ניהול עצמי עבור התלמידים שלנו, ולתלמידים שנשחקים במתכונת הלמידה הפרונטלית השינוי הזה הוא מתנה של ממש. בנימה אישית, את שני התארים שלי אני עשיתי באופן מקוון דרך האוניברסיטה הפתוחה, ומבחינתי הגמישות שלימוד כזה אפשר לי, הגביר את תחושת האחריות שלי ואת ניהול הזמן והמשימות שלי. כמובן שבנקודה שבה התחלתי ללמוד באוניברסיטה כבר סיגלתי לעצמי כל מיני מיומנויות לניהול עצמי שסייעו לי בעמידה במשימה שכזו, דבר שלא תמיד פשוט לתלמידים לסגל לעצמם. התפקיד שלנו כמורות וכמורים הוא לקבל החלטות מקצועיות אשר יסייעו לתלמידים לנהל את עצמם ואת זמן הלמידה שלהם:

• פרקו את המיומנויות: "עצמאות בלמידה" ו-"ניהול עצמי" להיבטים פשוטים יותר, למשל – כמה זמן לוקח לתלמיד/ה לבצע משימה, איך התלמיד/ה מנהל/ת את המשימות שלו/ה, איך נראה לו"ז יומי של למידה, במה היה רוצה להשתפר וכו'. שוחחו עם התלמידים על היבטים אלו בשיחות האישיות.

• במשימות הניתנות בכיתה, הקדישו סעיף לרפלקציה אישית של התלמידים באופן ספציפי למיומנויות המוזכרות.

• לאחר החזרת משימות בדוקות לתלמידים/ות אפשרו להם לקבוע איתכם/ן פגישה וירטואלית שבה תתנו להם משוב על המשימה, וכמובן התייחסו לחלק שקשור לרפלקציה.

• תיצרו הזדמנויות בהן התלמידים/ות ילמדו זה את זה על מתודות ניהול עצמי שעובדות עבורן.

היו "זמישים" (גמישים וזמינים)

הרבה שינויים מהירים ומידיים חלים באופן העברת תכנים שהתרגלנו להעביר באופן פרונטלי, והדבר הזה יכול להיות מציף ומתיש. זה לא שאין לנו רעיונות טובים, זה שפשוט קשה לפעמים להבין איך כל הדבר מתנהל ביחד בעולם החדש הזה. באותה נשימה, חשוב גם להסביר לעצמנו שיש לא מעט יתרונות בלמידה מקוונת, שיכולה לשגר אותנו כאנשי מקצוע ואת התלמידים שלנו למיומנויות ה-21, אבל על אמת. השינוי הזה גם יכול לעורר את חדוות היצירה החינוכית שלנו, וכל יום שבו נגיע עם המחשבה הזו בראש ועם ההבנה שזה תהליך של השתפרות מתמשכת, יהיה לנו קל יותר להתמודד עם ה מצב הזה ולהצטיין בו.

יש לכם הערות/הארות על הכתוב? תרצו להיעזר בי לחשיבה משותפת על איך להעביר את התכנים שלכם מפרונטלי למקוון? דברו אליי.

והעיקר הבריאות!

טל