אקדמיה 2021 - לאן הולכת האקדמיה?

משבר הקורונה הביא לשינויים משמעותיים בכל הענפים במשק, וענף הלימודים הגבוהים הוא בין הבולטים מבין הענפים שנדרשו לשינוי מאסיבי כמעט בן לילה. האמת היא, שמשבר הזהות של האקדמיה בעקבות הקורונה הוא האצה של סוגיות עומק שהעסיקו את מיטב המומחים עוד הרבה לפניי, ועל זה בדיוק נדבר היום.

באוקטובר האחרון נפגשו מומחים מפירמת הייעוץ Deloitte, עם נציגי ACE (שזה בקיצור, הקונסוליה האמריקאית לחינוך) לשיחה מרתקת על עתיד האקדמיה פוסט קורונה. כלל הכתוב בפוסט הינו סיכום הנקודות המרכזיות שעלו במהלך השיחה.

ההנחה שהובילה את הדיון, היא שבשלב בזה, כמעט שנה לתוך תקופת משבר הקורונה, האקדמיה רצתה למצוא את עצמה במקום אחר- במקום בו היא מחלימה מהמשבר הגדול שפקד אותה במרץ 2020, לומדת לעומק את מה שעבד ולא עבד וכמובן, כבר משגשגת עם תוכנית עבודה ל-2021. בפועל, ניתן לראות מעט מאד גופים אקדמיים שמצליחים להגיע לנקודה הזו. האקדמיה כארגון עומדת עדיין בשלב הראשוני להתמודדות עם משבר - היא מגיבה אליו ולא מנהלת אותו:

אסטרטגיית ניהול המשבר של חברת Deloitte

---

בטווח הרחוק,

זה ברור לכולנו שתקופת הקורונה תכפה שינויים באקדמיה. בין אם סטודנטים יחזרו ללמידה פרונטלית, היברדית (משולבת בין לימודים מקוונים ללימודים פרונטליים) או תישאר במתכונת מקוונת בלבד, שינויים שקרו באקדמיה, חלקם כאן כדי להישאר.

מה הם בדיוק, השינויים האלו?

בבחינת הסוגיות המהותיות שאל מולן נדרשה האקדמיה להשתנות בעידן הקורונה, מעניין לגלות שאמנם יש סוגיות חדשות (לדוגמה, סגירה ופתיחה פיזית של הקמפוס), אך יותר סוגיות שתמיד היו שם ברקע וקיבלו דחיפה רצינית בעקבות הקורונה:

• הלחץ המתמיד של רישום סטודנטים חדשים.

• תמיכה בסטודנטים, בWellbeing שלהם ובהצלחתם.

• עד כמה המוסד בר השגה ונגיש עבור קהלים שונים ומגוונים.

• ניסיון דיגיטלי וחדשנות טכנולוגית - הן בשירותים האדמיניסטרטיביים והן במהלך השיעורים עצמם.

• הורדת עלויות והעלאת רווחים.

• התאמת מיומנויות הנדרשות עבור צוות ההוראה האקדמאי.

• קביעת מדיניות ואסטרטגיה רבת שנים.

בשורה התחתונה, בין אם הקורונה כאן כדי להישאר ובין אם לא, האתגרים לא הולכים לשום מקום. מוסדות לימוד שישכילו לנקוט בצעדים פרואקטיביים מעמיקים כבר היום כדי להתמודד עם הסוגיות האלו ישרדו וישגשגו אחרי התקופה הזו, ומוסדות שלא יתמודדו עם הסוגיות הללו - יאלצו לסגור את שעריהם. ככה דרמטי.

אז מה אפשר לעשות?

קודם כל, ולפניי הכל, לנשום עמוק. הבעיה מורכבת, אבל הפתרונות הם כאלו שאנחנו כבר מכירות ומכירים ממזמן - פשוט צריך להתאים אותם להקשר הספציפי הזה.

הדבר הראשון שהמומחים ב-Deloitte מציעים לנו כדי להצליח לתת מענה על הסוגיות הללו, זה לאמץ גישה מהפכנית, יזמית, יצירתית וצעירה - כמו כל עסק שרוצה לשמור על עצמו. נכון, זה נדוש כמעט כמו להשתמש במושג "חשיבה מחוץ לקופסה" אבל במקרה של האקדמיה, זה נכון עד בלתי אפשרי. בארץ, אבל לא רק- האקדמיה מיתגה את עצמה כגוף ארכאי, מורכב וישן המורכב מפרופסורים עם קביעות שחולקה ל-7 הורוקרוקסים. כמובן שיש מוסדות אקדמיים בארץ שהם לא כאלו, ומזמן כבר אימצו קו חשיבה יזמי שכזה, אבל ההסתכלות פה צריכה להיות רחבה ומקיפה יותר, לא רק בהחלפת הטכנולוגיה, השירותים הטכנולוגיים הקיימים או פתיחת מועדני יזמות לדוגמה, אלא אימוץ קו חשיבה עסקי-יזמי שכל עסק צריך כדי להתמודד עם משברים, מדובר בחשיבה מחודשת על דברים שכבר הגדרנו כ-"פתורים" אך השתנו בעולם ההיברדי שלנו:

מה הם הדברים שעולם האקדמיה יצטרך להתמודד איתם מחדש בשנים הקרובות?ומה אפשר לעשות עם זה?

דעו מי קהל היעד שלכם - וערבו אותו

אחד מהדברים המרכזיים שישפיעו על הצלחת המוסד יותר מכל יהיה היחס לסטודנטים/ות שלו. זה נכון לכל היבט בחייו של סטודנט- ברישום, בשימור, בליווי ובסיוע. כל מוסד אקדמאי נדרש להיכרות טובה ומעורבות אינטנסיבית עם קהל היעד המבוקש- והעניין הזה הוא עניין מהותי.

על מנת שהאקדמיה תדע מה צריך להיעשות כדי להתגבר על הסוגיות המהותיות שהוזכרו קודם, ראשית נדרשת מנת צניעות טובה. לכל ארגון יש אינטרס לשמור על עצמו, ולפעמים הפעולה הזו מתפרשת כצעד שדורש "רק מבוגרים בחדר" - כלומר לתת להחלטות הקריטיות להתנהל ללא מעורבות סטודנטים ועל פי מומחי Deloitte, בדיוק ההפך הוא הנכון.

(1) האקדמיה צריכה להשקיע בלהבין לעומק את קהל הסטודנטים שלה: ממה הוא מורכב? אילו פעילויות/ מועדונים/ פעילויות פנאי הקהל הזה מעדיף? איך הם מעדיפים ללמוד, בלו"ז מקוון קבוע או דווקא ב-MOOCs? אילו מתודות שנעשו במהלך המשבר עבדו ואילו לא? איך נכון לשווק כדי למשוך אוכלוסייה רצויה? בנוסף - חשוב לשים לב גם לסטודנטים הנמצאים בשוליים- אלו שבסיכון נשירה גבוה, ועל המוסד האקדמאי להיות פרואקטיביים בתוך התהליך. מה הסיבה לכך שהם אינם מעורבים? האם יש דרך להגביר את המעורבות שלהם דרך פעילויות יזומות? נסו למפות ולזהות כבר בסמסטר הראשון סטודנטים שנמצאים בסיכון נשירה וספקו להם סיבות להישאר: בין אם זה בלערב או להקים צוותי תמיכה או שיעורים פרטיים מסובסדים.

במקביל לתהליך בירור שכזה האקדמיה צריכה (2) לערב יותר סטודנטים בהחלטות מהותיות שמשפיעות באופן ישיר על הלמידה או על חיי הקמפוס. אפשר לעשות זאת דרך ארגוני סטודנטים, פרסומי "קול קורא", האקאתונים ועוד. העיקר שקולם של הסטודנטים יישמע ועוד יותר חשוב - שלקול שלהם תהיה משמעות, ושהדברים שמועלים ע"י הסטודנטים ייושמו ככל הניתן.

שנו את איך שלומדים באופן מקוון- כבר עכשיו

האמת היא שהאקדמיה מפלרטטת לא מעט עם לימוד מקוון בשנים האחרונות, אבל זה רק במרץ האחרון שהתהליכים האלו הואצו ודרשו התאמה. יחד עם הקושי העצום הקשור בזה- יש הזדמנות נפלאה לחדד, לדייק ולהוביל את הפדגוגיה סביב שיעורים באקדמיה. כתבתי על זה רבות בחודשים האחרונים, מוזמנים ומוזמנות: איך להצטיין בלימוד תוכן מקוון?

ספקו לבאי האקדמיה כלים טכנולוגיים מותאמי מציאות ולמדו אותם להשתמש בהם

גילוי נאות - אני בוגרת האוניברסיטה הפתוחה, שהיא חלוצה בכל היבט של למידה דיגיטלית. כבר אי שם ב-2012, כשהמושגים "למידה מקוונת" ו-"סגר" היו מנת חלקם של חובבי הסיי-פיי בלחץ, אני כבר למדתי שני שליש מהתואר שלי דרך מערכת מקוונת, ובכלל בחו"ל. ולא רק הלמידה עצמה- הרישום, השיח מול נותני השירות/המרצים והגשת העבודות - לכולן הייתה אופציה דיגיטלית. הגמישות שהתאפשרה לי בעקבות הטכנולוגיה המותאמת שינתה את איך שאני תופסת את האקדמיה, וזה לא סתם שגם בתואר השני שלי בחרתי באוניברסיטה הפתוחה.

בשונה מ-2012, ב-2021 ואילך אין אף מוסד אקדמאי שיכול להרשות לעצמו את הפריווילגיה שלא להתאים את עצמו באופן דיגיטלי. כל מוסד אקדמי צריך לדעת לספק את השירותים האדמיניסטרטיביים, לצד אלו הלימודיים ולאפשר אופציות דיגיטליות, כמובן בקשיבות מלאה לקהל היעד ולצרכים המשתנים שלו, תחת ההנחה שהלומדים (בין אם רוצים בכך או לא) תלויים בגמישות הלימודית ששימוש נכון בטכנולוגיה מאפשר.

המשמעות היא גם פה לאמץ גישות חדשניות על דברים שהמוסד היה רגיל לעשות בצורה מסויימת. כך למשל אם אין אפשרות לעשות ימים פתוחים כפי שהיו תמיד, ניתן לחשוב על סיור וירטואלי בתלת ממד או כל רעיון יצירתי אחר. הנקודה העיקרית היא להבין שיש חוויות מעצבות בחייהם של סטודנטים שקשה מאד לתרגם למציאות וירטואלית, אך הכרחיות לשימור ורישום של סטודנטים.

אגב, הסוגייה הזו מעלה היבט אחר ורלוונטי- הסגל האקדמאי ומוכנתו לשימוש בכלים כאלו. כל מוסד אקדמאי צריך להכין את הסגל האקדמאי ואת עובדי המנהלה שלו לאימוץ טרמינולוגיה טכנולוגית שכזו, והמשמעות היא זמן למידה, התאקלמות, השקעה בתשתיות טכנולוגיות אך גם בתשתיות הכשרה והכנה של העובדים לשינוי.

ההליך הזה מורכב ותהליכי עבור כל הנוגעים בדבר, אבל המציאות הנוכחית לימדה אותנו שמוסדות שלא השכילו לעשות את הצעדים האלו לא שרדו. נסו לדמיין את עצמכם כסטודנטים צעירים - לאן תעדיפו ללכת -למוסד שמציע אפשרויות טכנולוגיות חדשניות לחיבור וקהילתיות, או למוסד שלא מצליח להציע אפשרויות כאלו?

שימוש באמצעיים טכנולוגיים יתרום בהנגשת המוסד לקהלי סטודנטים שונים ומגוונים, וחשוב יותר- הוא יספק למוסד הרבה מאד דאטה שאפשר לעבוד איתו ולהסיק ממנו מסקנות. מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה:

רפלקציית דאטה

המעבר לשימוש נרחב וכוללני בכלים טכנולוגיים לשימור ושגשוג בלמידה אקדמאית הביא איתו ברכה בלתי צפויה- ערמות של דאטה שאפשר לנתח, להבין, להסיק ממנו מסקנות ולקבל החלטות בעזרתו. המטרה היא להצליח לעשות רפלקציה על הצלחה או כישלון של תהליך דרך ניתוח הנתונים מכל הליך טכנולוגי שמתרחש באקדמיה: בין אם במסגרת לימודית (דרך מערכות ה-LMS השונות) או בין אם במסגרות מנהלתיות - ודרך ניתוח הדאטה שמתקבלת לגבש אסטרטגיה רלוונטית לכל ענף במוסד. המשבר הנוכחי הביא איתו לאקדמיה ולענפים אחרים בשוק המון חוסר וודאות וחוסר ביטחון, ובשימוש בכלים טכנולוגיים מותאמים נוצר מאגר שלם של מידע שאפשר לה שתמש בו כדי לגבש מדיניות תפעולית ומהותית עבור הארגון בזמנים מורכבים אלו. העניין עם דאטה זה שהוא ספירלי תמיד- תמיד יש עוד טכנולוגיה, שמביאה עוד דאטה, שמביא עוד מסקנות ושינויים. שימור ותפעול של הספירלה הזו, תוך הסתכלות יצירתית וביקורתית על הדאטה יביאו את החדשנות הנדרשת לשינוי.

מה הסיכונים בלא להצליח להשתנות?

תקופת הקורונה הגדירה מחדש את העולם שלנו, ודרשה מכל הענפים בשוק להמציא את עצמם מחדש. מוסדות אקדמיים נתונים תחת לחץ עצום כל הזמן לספק את חווית המשתמש המושלמת עבור הסטודנטים שלהם, ונתונים תחת לחץ לרשום עוד סטודנטים, לעמוד בציפיות ובדרישות של הסטודנטים והסגל. כמו בענפים אחרים - גם כאן, על מנת להצליח לעמוד בדרישות ובלחץ, על האקדמיה להשתנות. במידה ולא תשנה, הסיכון הראשון ואולי המפחיד ביותר עבור כל עסק הוא להפוך להיות לא רלוונטיים. עסקים שלא מצליחים להתאים את עצמם לרוח התקופה ולשינויים הנרחבים הופכים במהרה ללא רווחיים, וברגע שרווחיותו של מוסד נפגעת ברמה מסוימת הוא כבר לא יכול להמשיך ולהתקיים.

איך העולם האקדמי יראה בעתיד?

נתחיל בברור מאליו- קשה מאד לנבא. יחד עם זאת, ברור שהשנים הקרובות יהיו מלאות בהפתעות ושינויים. עצם ההבנה שהשינויים האלו מגיעים כבר עוזר להתכונן: היו חדשניים, הקשיבו לסטודנטים ולעובדי האקדמיה, מצאו חלופות טכנולוגיות ונתחו הלוך ושוב את הדאטה שלכם. זכרו - זה תהליך!

לינק לשיחה מרתקת על עתיד האקדמיה פוסט קורונה.

יש לכם הערות/הארות על הכתוב? דברו אליי.

והעיקר הבריאות!

טל