חינוך יוצר מציאות

 
 

על רגישות, חולשות ומיתוסים נוספים

Updated: Aug 7, 2020

לפני כמה שבועות יצאתי בוכה מהכיתה שלי. הם היו ילדים בכיתה ז' ולא הקשיבו ולא שיתפו פעולה ומפה לשם- בוכה. והם ראו. מה זה ראו, נבהלו-עד-עמקי-נשמתם-ראו. כזה. טל של לפני כמה שנים הייתה נכנסת לטראומה מאירוע כזה. הם ראו א-ו-ת-י בוכה? זהו, נגמרה הסמכות שלי. הם חושבים שאני חלשה. הם. חושבים. שאני. חלשה.

עד לפני כמה שנים תפסתי בכי ורגישות כחסרון ענק. הצורך הזה להיות פלדה מול כל מה שסביבי וכל מה שמגיע אליי פעפע בדם שלי באופן כל כך עמוק ומהותי שתפסתי כל התפרצות של כאב, תסכול או דמעות כחולשה משתקת. הרגשתי שאני צריכה להיות חזקה כל הזמן ואם לא, כל מגדלי המסוגלות שבניתי לעצמי יתמוטטו כמו מגדל קלפים. באופן טבעי זה יצר פרדוקס- מצד אחד, לבקש עזרה עם כל הדברים שצפים ומציפים לא בא בחשבון כי זה נשמע חלש ותלותי ומצד שני, כמו כל דבר שמציף, הדברים בסופו של דבר עלו על גדותם והתסכול הפך כפול - גם לא הצלחתי, גם נשארתי מתוסכלת ובעיקר נשארתי בודדה. לבד מול עצמי.

השינוי בהקשר הזה הגיע, כמו כל הדברים הטובים באמת, לאט. לא אלאה בכל התהליך (כי בואו, זה לא פרק ב"חיים זה לא הכל"), אבל כן אומר שרגישות, על שלל היבטיה יכולה למצוא ביטוי בטרחנות מוגזמת ומעייפת, אבל היא גם יכולה להיות היכולת המופלאה הזו להסתכל לאדם אחר בעיניים ולחייך, או לכעוס או פשוט להקשיב. היא יכולה להיות כוח. ואולי איזון והחלטות הם בעצם הקטע. להכיר בחלקים בעצמי, במיוחד אלו שלא באים בטוב, זה המסע הכי גדול שאי פעם אעשה. הוא יתחיל ויגמר בהחלטה פשוטה: אני לא רוצה לכמוה למי שלעולם לא אהיה. אני רוצה להיות בטוב עם מה שיש. ההחלטה הזו היא החלטה מחייבת; היא מחייבת שינויים בתודעה, היא מחייבת שאלות קשות, היא מחייבת ביקורתיות.

נחזור לכיתה שלי. אז יצאתי בוכה. יום אחרי זה נכנסתי לכיתה ואמרתי את הדברים הבאים: "בכי יכול לומר כל מיני דברים. אתמול הוא אמר שעברתם/ן את הגבול בהתנהגות שלכן/ם ולפני שאני המחנכת שלכן/ם אני גם אדם שבין השאר, גם נפגע. אל תשכחו שלפעמים גם כשאנחנו לא מתכוונים/ות לכך, ההתנהגות שלנו יכולה להרוס כמו שהיא יכולה לבנות." ונחשו מה, העולם לא עצר מלכת, מגדל הקלפים לא התמוטט, הסמכות לא נעלמה. יום ההולדת שהתלמידים/ות חגגו לי שלושה שבועות אחרי הייתה בין המרגשות בחיים שלי. רק הבפנוכו שלי שמח שסופסוף מותר גם לחגוג את הרגישות הזו.

3


15 views